יום שלישי, 30 במרץ 2010

ליל הסדר מאחורינו! עוגה כשרה לפסח, רעיונות לסדר ועוד הגיגים...

כן כן, זה מאחורינו. ואפילו היה כיף מאד.
ובבוקר שאחרי, הגיע הזמן להבין - מה אוכלים בחג הזה?
יש לי הרגשה שלא משנה כמה "מצברייט" או מצה עם קוטג' אני אוכל - אני עדיין אשאר רעבה.
ופתאום אני נזכרת כמה בעלי היה עצבני ורעב בפסח שעבר (הוא מכור לבצקים) ומתחילה לחשוב על פתרונות...

אז הנה מתכון קליל - עוגת מצות נוסח אבא שלי
(וכן, זה הדבר היחידי שהוא יודע להכין...)
אפשר להכין את העוגה יחד עם הילדים, זו עוגה שקל להכין אותה
(אחרת סבא מיקי לא היה אפילו מנסה) והיא בהחלט פתרון הולם לחג הפסח:

החומרים:
מצות
יין אדום מתוק או חלב וקוניאק (אפשר גם רק חלב)
1 אינסטנט שוקולד כשר לפסח
1 שמנת מתוקה
2 כוסות חלב
תבנית בגודל של מצה שלמה

אופן ההכנה:
1. מקציפים אינסטנט שוקולד + שמנת + חלב לקרם.
2. טובלים מצה ביין או בחלב וקוניאק.
3. מניחים מצה, מורחים שכבת קרם וכך עד שנגמר הקרם.
    השכבה העליונה חייבת להיות קרם.
4. צריך לצנן במקרר כ-6 שעות לפני ההגשה כדי שזה יהיה "כמו שצריך".
    רצוי להשאיר לילה ולאכול למחרת

ויש עוד כמה מתכונים נפלאים באתר שלנו, של מועדון אמא.

איך עבר עליכם הסדר? היה בסדר?
השנה סוף סוף הילדות שלי קצת גדלו ויכלתי ממש ליהנות מהארוחה והחברה.
כשהילדות שלי היו קטנטנות הן היו תמיד רעבות בדיוק כשהתיישבנו לאכול, בוכות כשסוף סוף רציתי לספר סיפור (שבד"כ קשור למשהו נפלא שקרה לי איתן), ועייפות מאד כשכבר התייאשתי והושבתי אותן עליי בשולחן.

אבל, הפלא ופלא - הן גדלו ויש להן כבר סדר משלהן בחיים. וגם כשממש בא לי שהן יישבו עליי בשולחן, הן בדיוק משחקות ב"אנחנו הולכות למסיבה" או ב"אנחנו מסדרות רכבת מהנעליים של סבתא" או כל עניין אחר בעולם שהוא מרתק יותר מאיתנו, המבוגרים.
אז הפעם - הילדות התנהגו בסדר, לא רבו עם האחיין המהמם שלי, לא התלוננו יותר מדי, אכלו ואפילו הקשיבו חלק מהזמן.
השנה, כשרוב הילדים במשפחה קצת יותר גדולים (שנתיים, שלוש וחצי, ארבע וחצי...) החלטנו לערב אותם בסדר ולנסות לקיים את מצוות "והיגדת לבנך" בכיף.
אני נותנת את הקרדיט לאחותי היקרה והנה כמה רעיונות שלה, שיושמו בסדר עצמו ואפשר "להעתיק" אותם לכל יום במהלך החג

רעיונות לשיתוף הילדים בסדר פסח ובימי החג:
1. שולחן החג -
   א. תיבת משה לכל ילד - מניחים ליד כל צלחת של ילד תיבת קש קטנה
       עם פיסת בד לבנה ובובת תינוק. אפשר להשיג בכל חנות יצירה.
       זה מעסיק אותם עד שהעניינים מתחילים לפחות.
   ב. סידור ישיבה לפי שמות - ריבוע עם ציור מצה (אפשר לקנות דפים מוכנים
       או להדפיס). בצד אחד רושמים את השם ובצד השני ברכה לחג שמח.
       אחותי (המופלאה) הפליאה ורשמה בצד השני:
       "יציאת מצרים היא בכל אדם ובכל זמן, בכל שנה ושנה, וגם בכל יום ויום יש בו
       בחינת פסח ויציאת מצרים".
       ציטוט של רבי נחמן מברסלב, אוקראינה, המאה ה-18.


2. משחק חידות -
הבאנו אגוזים גדולים ויפים והסברנו בתחילת הסדר שכל כמה זמן תישאל חידה. מי שיענה נכון יקבל אגוז, ומי שיצבור הכי הרבה אגוזים יקבל מתנה קטנה.

החידות חולקו לילדים ולמבוגרים וכללו מושגים מהחג כמו:
א. אופים אותי מהר, אני דקה ואינני עשויה מקמח רגיל (מצה)
ב. מחביאים אותי בליל הסדר, ומי שמוצא אותי - יקבל מתנה (אפיקומן)
ג. אני אחות אוהבת ומסורה, השגחתי על אחי הקטן כשהוא שט בתיבה (מרים)

ד. אני מלך רע ואכזר, בני ישראל היו עבדיי (פרעה מלך מצרים)
ה. בעזרת מטה, משה חצה אותי לשניים וכך עזרתי להציל את בני ישראל ממצרים (ים סוף)

3. חולצות מצחיקות -
אצלנו במשפחה יש חלוקה קבועה בין ארבעת הבנים עליהם דיברה התורה. סבי ז"ל גילם את הרשע והתפקיד הועבר לדודה שלי, סבתי היא התם, אמי החכם והקטן בילדים הוא שאינו יודע לשאול.
לקראת הקריאה על ארבעת הבנים חילקנו חולצות מעשה ידינו שכללו כתוביות שונות:
"האפיקומן אצלו!" (עם חץ מפליל)
"אני חכם/רשע/תם/שאינו יודע לשאול" (והתשובה הנכונה מסומנת בעיגול)
"כשרה לפסח"
"אם תרצי, אין זו הגדה"
ניתן להכין לבד את החולצות והכי פשוט לרכוש ב Lupa שיצאו עם ליין חולצות מצחיקות ביותר.


4. מנחשים את עשר המכות-
כל מי שיודע לקרוא ורצה, קיבל פתק עם אחת המכות רשומות עליו.
על כל אחד היה להציג בפנטומימה את המכה שלו והילדים ניחשו וקיבלו אגוז על כל ניחוש.
כמובן שאם הילדים התקשו, נחלצנו לעזרתם.
כדאי לרשום על כל מכה את המשמעות שלה גם למבוגרים (שלא בטוחים תמיד מהו דבר, שחין וערוב...)

5. שרים דיינו וסוגרים חשבונות משפחתיים -
משחק הצלפה בבצלים ירוקים:
כן, זה נשמע קצת הזוי אבל כשמגיעים ל"דיינו", מחלקים לכל היושבים בצל ירוק או כרישה ומהפזמון השני מצליפים זה בזה בירקות.
יש לזה גם כמובן סיבה טובה, כשאנו יושבים מול שולחן ועליו כל טוב ומסתכלים על יציאת מצרים ממרחק אלפי שנים, קל לנו לשיר דיינו ולהודות על כל שלב בתהליך. אבל בני ישראל גילו כפיות טובה בעת היותם במדבר והתלוננו בעת הרעב והמחסור כי במצרים היה להם דגים, קישואים, אבטיחים, בצלים ועוד חינם וכאן נפשם יבשה ורק מן נותר להם. כך או כך, זה מאד מוצלח ומרגש וכולם מתעוררים בשלב זה.

ולסיכום, הסיפור שהכי אהבתי, אותו הקריאה אחותי והוא שייך לאיזידור ראבי, פיזיקאי יהודי זוכה פרס נובל.
וכך הוא סיפר:
אמא שלי הפכה אותי למדען בלי שהתכוונה לכך בכלל.
כל האמהות היהודיות בברוקלין נהגו לשאול את הבן שלהן: "נו, למדת משהו בבית הספר היום?"
אבל לא אמא שלי!
היא תמיד שאלה אותי שאלה אחרת: "איזי, שאלת שאלה טובה היום?".
ההבדל הזה הוא שהפך אותי למדען (ולימים לזוכה פרס נובל).

ובנימה אופטימית זו,
שיהיה המשך חג שמח!

רוני ברון

יום שישי, 26 במרץ 2010

עשרת הדיברות (שלי) לפסח - איך לשרוד את החג ולהישאר שפויה

עשרת הדיברות (שלי) לפסח - איך לשרוד את החג ולהישאר שפויה
רוני ברון, אמא לשתיים, מועדון אמא

בין אם יש לך עשרה ימי חג מלאים לבלות בהם עם ילדייך או חצאי ימים בלבד,
הנה עשר עצות שיוכלו לעזור לך לעבור את הימים, ולצאת שפויה ואף מנצחת.
* תקף גם לשבתות, חגי ישראל וימי חול.


1. להיות שם כשאת איתם
זה נשמע מובן מאליו כי פיזית, כשאנחנו עם הילדים - אנחנו שם. אבל, יש הבדל גדול בין להיות שם ולהיות איתם. אם את יודעת שלפנייך יום שלם להעביר עם ילדייך או מספר שעות - הכיני את עצמך: סיימי מראש את המטלות שעשויות להסיט את תשומת לבך ולהציק לך, פני את הזמן ו"וותרי" על הדברים האחרים - עכשיו את איתם. אם לא יהיו לך דברים אחרים "על הראש" יהיה לך הרבה הרבה יותר קל.


2. תכנני, תכנני, תכנני
להיות יום שלם עם הילדים, יכול לעבור בנינוחות רבה יותר אם תכננת היטב את הזמן מראש, בעיקר כי לפעמים גם אחר הצהרים בודד נראה כנצח.. תכנני מראש מה תאכלו, איפה תבלו, עם מי תהיו ומה תעשו.

אם לפנייך מספר ימים כאלו, ואת "בת" בנשמתך, הכיני טבלה לכל יום המחולקת לבוקר-צהריים-ערב ומלאי אותה ככל האפשר בימים שלפני החג.
הכיני לעצמך רשימת רעיונות נוספים "למקרה חירום".
באותה הצורה אפשר לתכנן בגדול את הארוחות וכך גם לצאת לקניות המקדימות לחופש.
כפי שאמר לי פעם מנהל גדול: הכנה לכישלון = כישלון בהכנה.
תכנני, הירגעי, וכולם יהנו יותר.


3. כל תוכנית נועדה לשינוי
אם הכותרת נשמעת לך כניגוד מוחלט לכותרת הקודמת - את צודקת!
חשוב מאד שתהיה תוכנית אבל חשוב לא פחות לדעת שתוכניות משתנות, ומי כמונו האימהות מרגישות זאת בכל יום. תכננת יום של כיף בפארק והרוח נושבת קרירה? בישלת סלט שעועית בשני צבעים והילד/ה ממש לא בעניין? קבעת עם חברה והיא מבריזה?


חייכי (לעצמך), תנשמי עמוק ותתחילי מהתחלה. כל תוכנית היא בסיס לשינוי אבל אם נפנים את זה - אף שינוי לא ישבור את רוחנו. וכמו שאומר הגיבור המקומי: תתקדמי!


4. עכשיו - כלום
בילדותי הייתי בלגניסטית. אמא שלי לימדה אותי את משחק השקט. תחרות מי שקט יותר זמן.
זה מצריך ריכוז רב, זה מעורר גלים של צחוק, זו התעסקות שלמה בשום דבר. תענוג.
מותר לא לעשות כלום. פשוט לשבת ביחד ולהיות. לא יכולה להבטיח שזה יעבוד עם כל אחד, אבל בהחלט שווה לנסות...


5. חברות גידלתי ורוממתי, והן יעמדו לצידי
החופש הוא זמן מצוין לפגוש את החברות בבוקר. ככה כמו פעם, רק בנוף קצת שונה. במקום בית קפה - משחקייה, פארק או מרכז חוגים (הים עדיין תופס). במקום עם ארנק וטלפון נייד - שני תיקים ועוד שקית עם אוכל/משחקים. אבל חברות היו תמיד ועודן הפתרון הכי נעים להעברת הזמן. ואם יש אפשרות לעשות חליפין (היום כל הילדים אצלך, מחר הם אצלי) נצלי את זה וגם תפנקי בחזרה!


6. הסוד נמצא בדברים הפשוטים
העולם שאנחנו חיים בו מלא גירויים, אבל לקטנטנים שלנו כל אבן או סיר הם עולם ומלואו.
לא משנה באיזה גיל תינוקך, הוא בטוח יהנה לראות אותך משחקת וליהנות איתך.

תכריזי על שעת חושים ותחקרו יחד ריחות/טעמים/צבעים של דברים שונים בבית ובחוץ (תלוי בגיל הילדים, אפשר לעצום עיניים ולנחש, אפשר להמציא חידות או פשוט... להתבונן יחד).


תכריזי על שעת מוזיקה והוציאי את כל הסירים, המחבתות והכפות. תעשו להקה, תשירי בקולי קולות כמו שרק עם הילדים שלך את מרשה לעצמך (והם אפילו בטוחים שזה נפלא). שימי מוזיקה ותרקדו. העלי זיכרונות משיעורי ההתעמלות ותהיי מורה ליום אחד.


תכריזי על שעת השודדים ותכינו אוהל מכריות ומצעים. תאכלו מצות (או פירות מרוסקים?), תקראו סיפור, תשחקו מחבואים אחד עם השני (או עם חפצים בתוך תיק), אפשר גם להירדם באוהל...


תראו סרט בחושך (הסלון הוא גם אולם קולנוע עם קצת דמיון),
סעו באוטובוס או ברכבת גם אם זה רק לסיבוב..
צאו לטיול ותספרו פרחים סגולים עם נקודות צהובה או עננים בשמיים. הליכה קצרה ברחוב היא מלאת הפתעות, כשמוציאים את תשומת הלב החוצה.
הכל תופס, ויש עולם שלם ונפלא בקצה האף, שמחכה רק לנו!


7. מבשלים ביחד
כמה כיף לפורר את המצות. אני לא יודעת אם את אוהבת מצות רטובות או יבשות (האם גם כאן העולם נחלק לשניים?) אבל מצייה היא תמיד התעסקות נחמדה. התכונני ללכלך את המטבח והכינו יחד מצייה או עוגת מצות. תסחטו מיץ מתפוזים, ציירו על ביצים קשות ואכלו אותם, גם תינוק יתמוגג מערבוב של בלילה וכמה שזה חשוב לילד, להרגיש שהוא עוזר. ועוד למישהי גדולה ואהובה כמו אמא.


8. סדר פסח
אם נותרו בבית חלקים מבולגנים (אם לא - סחתיין! צלמי ותעדי את הרגע)
זו הזדמנות מצוינת לעשות סדר פסח ביתי עם הקטנים. להוציא את כל הספרים מהמדף ולסדר לפי הגובה, למיין צעצועים שכבר לא בשימוש, לתת להם לקפל את הבגדים...
לכל גיל יש את הסבלנות שלו, לכל גיל יש את היכולת "לא לגעת במקופלים" שלו. קבלי הכל באהבה ובסבלנות ובדרך גם עברת וסידרת חלק נוסף בבלגן הכולל.


9. והגדת לבנך, ולבתך
המצווה הגדולה של פסח (ממנה באה המילה "הגדה") מורה לנו לספר את הסיפור החזק של יציאת מצרים לילדינו. את מוזמנת לתאר לילדך בשפה שלך את סיפור יציאת מצרים, לפשט את הדברים הקשים ואפילו לעשות הצגה קלה (עבורו או איתו) של משה בתיבה, חציית ים סוף (מותר לברוח ממצרים דמיוניים יחד ולצעוק "היסגר" לים הדמיוני), לבנות פירמידה ולהתאמן במציאת אפיקומן.

"ואפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים… מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים. וכל המרבה לספר ביציאת מצרים – הרי זה משובח".


10. עכשיו זו את
יפה. אמרתי את זה (גם להגיד את זה דורש לפעמים אומץ).

אל תשכחי לדאוג לפסק זמן בין לבין. היי עם הילדים במאה אחוז כשאת איתם,
השקיעי בתכנון, זרמי עם השינויים, המציאי משחקים, בשלי, כבסי, נגבי ורקדי
אבל אל תשכחי אותך...


הנה כמה מומלצים, שנבדקו ע"י האמהות של אמא, לפינוק לפני/אחרי או במהלך:
(ההנחות הן קבועות בהצגת כרטיס מועדון אמא - כל השנה)

אזור הדרום, ירושלים והשפלה -
אזור המרכז -

אזור השרון -
אזור הצפון -
בכל הארץ -
  • שוקי זיקרי - 10% הנחה קבועה לשירותי שיער.הטבת היכרות בביקור הראשון - 60 ₪ הנחה לשירותי שיער. רשימת סניפים: אילת, באר שבע, חולון, ראשל"צ-קניון הזהב, ראשל"צ-שד' רוטשילד, קרית אונו, ת"א-בן יהודה, ת"א-רמת החייל, רמת השרון, הרצליה פיתוח, כפר סבא, רעננה, חדרה, קריית חיים

אז לסיכום -
באמת שיהיה ב-סדר... אנחנו איתך...

יש לך גם רעיונות שיעזרו לנו להעביר את החג בכיף?
הצטרפי לדיון שלנו בפייסבוק שם אפשר "לשפוך ולהחליף" רעיונות לבילוי בחג

שיהיה חג שמח ואביב מלא פריחה והנאה לכל המשפחה :-)
רוני ברון, וצוות האמהות של מועדון אמא


הכתבה נלקחה מתוך ניוזלטר חגיגי לפסח. את מוזמנת להציץ בניוזלטר המלא:
מעבר לניוזלטר פסח של מועדון אמא
אם את רוצה לקבל עדכונים קבועים - הזיני את כתובת המייל שלך והצטרפי לבלוג של מועדון אמא!


יום שישי, 5 במרץ 2010

ביקורת על ביקורת, גפי אמיר, האח הגדול

אתמול היה הגמר של האח הגדול. לאלו שעקבו באדיקות ולאלו שלא - מבחינתי כולכם בסדר..
אני עקבתי בערך מאמצע התוכנית. עניין אותי במיוחד ארז, הדוגמן לקוי השמיעה וההשתלבות שלו בבית.
לאט לאט התחלתי להתעניין יותר בשאר הדמויות ובדינמיקה ביניהן.
נכון שזו לא עובדה, ולא המקור...זו סה"כ תוכנית ריאליטי ובאמת בחירה של כל אחד אם לצפות בה או שלא.

צפיתי בחלק מהפרקים של האח הגדול. ונהניתי. אני לא מתביישת בזה...
סיבה נוספת שעקבתי במיוחד אחרי ארז היא העובדה שאחי לקוי שמיעה. התפעלתי מאד לראות את היכולות המילוליות והחברתיות של ארז והערכתי את התהליך שהוא עבר.
בפרק שהוא הודח אפילו הצטערתי שאני לא מאילו "שמסמסים". לדעתי הגיע לו.
אביב סביון


בכל מקרה, אין בכוונתי לפאר או לנתח את התוכנית עצמה (למרות שאני לא מתאפקת וחייבת לומר ששמחתי מאד שאלירז שדה לקח את הגמר... ובגמר כבר לא היססתי והצבעתי 5 הצבעות לפחות בעצמי...)


רציתי לדבר דווקא על היום שאחרי, בעיתון ידיעות אחרונות.
קראתי את הביקורת של גפי אמיר על גמר האח הגדול. לפעמים נדמה שאנשים חייבים להגיד משהו מעליב כדי שהדעה שלהם תיחשב, שתהיה מעניינת.

בביקורת יש ביקורת על הקונצנזוס שנוצר.
כשאני מסתכלת על ארז ופותנה, שלוהקו כנראה כדי לייצג מגזר, שיחקו אותה בגדול. כשייכים לקבוצה שנויה במחלוקת, שלא בהכרח מתקבלת כקונצנזוס - הם הפכו עצמם לקונצנזוס. והגיעו למצב ששפטו אותם כחלק מקבוצת הקונצנזוס. וזה הישג עבורם ועבור כל הצופים.
וכך נרשם על ארז: "מכל אוכלוסיית כבדי השמיעה בישראל הצליחו איכשהו למצוא את החירש שהוא גם אהבל".
מבחינתי, ארז, "האהבל" שהצליח ללמוד את שפת הקודש שקשה ללמידה גם לשומעים רבים, מבלי לשמוע מילה,
ארז, "האהבל" שהצליח להשתלב בחברה של שומעים, ולהקשיב להם, לריב, לבכות וללמוד מחברים,
ארז הזה, שהגיע לייצג את אוכלוסיית כבדי השמיעה (דרך אגב, המילה "חירשים" כבר לא מקובלת ממזמן) - מבחינתי הוא מנצח, עבורי הוא סיפור הצלחה.
ועם כל הכבוד לגפי אמיר, ויש כבוד, אני לא חושבת שמותר לאדם לבחור במילים כה רדודות
גם אם פרנסתו היא העברת ביקורת על אחרים. כך לא הופכים סיפור להצלחה.

יש ביקורת שמכבדת את בעליה
ויש ביקורת שמשאירה רושם של אוצר מילים דל וניסיון עלוב ליצור טקסט שהוא "אקסייט".

אז עד לריאליטי הבא, כשאבק הכוכבים מנצנץ על שיערם של המשתתפים
שרובם אולי ייעלמו וחלקם יצליחו להתברג כך או אחרת בתקשורת
שיהיה סופשבוע בו נסתכל על הטוב, ונתייחס אחד לשני בכבוד
גם אם השני הוא לקוי שמיעה, או ערבי, או הומו, או נער פרברים, או פשוט בלונדינית מלאת חן ונעורים.