הזמנה לרגע מאושר - יהודה פוליקר במופע התרמה מיוחד

כבר סיפרתי על הקשר האישי שלי לעמותת מיחא (מחנכי ילדים חירשים) בעבר, לא יודעת אם הסברתי על הדבר המדהים ביותר בעיני והוא האנשים שמפעילים את העמותה בכל יום ודואגים תמיד לתת ערך לקהילת התורמים ולחשוב יצירתי.
והפעם - עמותת מיחא ת"א חברה עם עמותת אלי"ע המטפלת במאות ילדים עיוורים ולקווי ראייה ובדרך האופטימית והחיובית שלהם הם יצרו ערב נפלא:
"רגע מאושר"
ערב התרמה משותף - עמותות אלי"ע ומיחא ת"א והמרכז
יום א', ה- 19.12.2010, בהיכל התרבות בת"א


במרכזו של הערב מופע ייחודי של הזמר
יהודה פוליקר.

במשך כל ימות השנה, עוסקת כל אחת מהעמותות בטיפול בילדים בגיל הרך במטרה לשלבם במערכת החינוך הרגילה ובחברה בכלל ולראשונה, החליטו לשלב כוחות ולהתאחד לאירוע התרמה, המוקדש כולו לילדים בעלי הצרכים המיוחדים.

כל ההכנסות מערב זה יסייעו לעמותות אלי"ע ומיחא ת"א לממן תוכניות קיימות ולקדם פעילויות נוספות וחדשות.

עמותת אלי"ע מטפלת במאות ילדים עיוורים ולקויי ראיה ברחבי הארץ.
עמותת מיחא ת"א ואזור המרכז מפעילה מרכז רב תחומי לילדים בעלי לקות בשמיעה.
חברת פרומרקט מפיקה את האירוע "רגע מאושר" בהתנדבות.


תרומתנו בערב זה תאפשר לעוד ילד לחייך

לרכישת כרטיסים ופרטים נא לפנות:
לשירה 03-6994777/9, ליסמין 054-2227201 או לשרה : 052-4520941/ 09-7487263
מיחא - http://www.michata.org.il/
אלי"ע - http://www.eliya.org.il/

אנא אנא העבירו את המידע לכל חבריכם ומכריכם.
תודה

ביקורת על ביקורת, גפי אמיר, האח הגדול

אתמול היה הגמר של האח הגדול. לאלו שעקבו באדיקות ולאלו שלא - מבחינתי כולכם בסדר..
אני עקבתי בערך מאמצע התוכנית. עניין אותי במיוחד ארז, הדוגמן לקוי השמיעה וההשתלבות שלו בבית.
לאט לאט התחלתי להתעניין יותר בשאר הדמויות ובדינמיקה ביניהן.
נכון שזו לא עובדה, ולא המקור...זו סה"כ תוכנית ריאליטי ובאמת בחירה של כל אחד אם לצפות בה או שלא.

צפיתי בחלק מהפרקים של האח הגדול. ונהניתי. אני לא מתביישת בזה...
סיבה נוספת שעקבתי במיוחד אחרי ארז היא העובדה שאחי לקוי שמיעה. התפעלתי מאד לראות את היכולות המילוליות והחברתיות של ארז והערכתי את התהליך שהוא עבר.
בפרק שהוא הודח אפילו הצטערתי שאני לא מאילו "שמסמסים". לדעתי הגיע לו.

אביב סביון


בכל מקרה, אין בכוונתי לפאר או לנתח את התוכנית עצמה (למרות שאני לא מתאפקת וחייבת לומר ששמחתי מאד שאלירז שדה לקח את הגמר... ובגמר כבר לא היססתי והצבעתי 5 הצבעות לפחות בעצמי...)


רציתי לדבר דווקא על היום שאחרי, בעיתון ידיעות אחרונות.
קראתי את הביקורת של גפי אמיר על גמר האח הגדול. לפעמים נדמה שאנשים חייבים להגיד משהו מעליב כדי שהדעה שלהם תיחשב, שתהיה מעניינת.

בביקורת יש ביקורת על הקונצנזוס שנוצר.
כשאני מסתכלת על ארז ופותנה, שלוהקו כנראה כדי לייצג מגזר, שיחקו אותה בגדול. כשייכים לקבוצה שנויה במחלוקת, שלא בהכרח מתקבלת כקונצנזוס - הם הפכו עצמם לקונצנזוס. והגיעו למצב ששפטו אותם כחלק מקבוצת הקונצנזוס. וזה הישג עבורם ועבור כל הצופים.
וכך נרשם על ארז: "מכל אוכלוסיית כבדי השמיעה בישראל הצליחו איכשהו למצוא את החירש שהוא גם אהבל".
מבחינתי, ארז, "האהבל" שהצליח ללמוד את שפת הקודש שקשה ללמידה גם לשומעים רבים, מבלי לשמוע מילה,
ארז, "האהבל" שהצליח להשתלב בחברה של שומעים, ולהקשיב להם, לריב, לבכות וללמוד מחברים,
ארז הזה, שהגיע לייצג את אוכלוסיית כבדי השמיעה (דרך אגב, המילה "חירשים" כבר לא מקובלת ממזמן) - מבחינתי הוא מנצח, עבורי הוא סיפור הצלחה.
ועם כל הכבוד לגפי אמיר, ויש כבוד, אני לא חושבת שמותר לאדם לבחור במילים כה רדודות
גם אם פרנסתו היא העברת ביקורת על אחרים. כך לא הופכים סיפור להצלחה.

יש ביקורת שמכבדת את בעליה
ויש ביקורת שמשאירה רושם של אוצר מילים דל וניסיון עלוב ליצור טקסט שהוא "אקסייט".

אז עד לריאליטי הבא, כשאבק הכוכבים מנצנץ על שיערם של המשתתפים
שרובם אולי ייעלמו וחלקם יצליחו להתברג כך או אחרת בתקשורת
שיהיה סופשבוע בו נסתכל על הטוב, ונתייחס אחד לשני בכבוד
גם אם השני הוא לקוי שמיעה, או ערבי, או הומו, או נער פרברים, או פשוט בלונדינית מלאת חן ונעורים.