סוף סוף הצלחנו לתאם מפגש בנות!
שש החברות הטובות. ערב באמצע שבוע. בלי גברים. הילדים ישנים (לארבע כבר יש ילדים, אחת בחודש תשיעי, אחת בהריון אבל זה עוד סוד כמוס!).
מרוב ההתרגשות הגענו כולנו לבית של שירי פחות או יותר באותה הדקה
צווחות שמחה (תחושת החופש וטעם של פעם), חיבוקים ונישוקים
אני מיד תפסתי איזו חתיכת עוגה וגם ביקשתי את המתכון (עוגת תפוחים מעולה!) ואחרי זה עוד בורקס בטטה פריך
והתכוננתי לערב מרגיע של שיחות ושטויות שמזמן לא עשינו
כשהיינו צעירות ויפות יותר אפשר לומר שממש "גרנו" אחת אצל השנייה
מפגשי הבנות היו המשך טבעי וספונטני של יום לימודים (או הברזה ממנו), של פעולה בצופים
או של לילה שלא היה משהו אחר לעשות בו
הם בטח לא הצריכו תיאומים, לא החתלות והשכבות מוקדמות (או געגוע מלווה ברגשי אשמה), ואפילו לא פרצוף חצי עצוב של בעל מתוק...
זה היה לפני שהיו לנו עבודות "רציניות", לפני שהתחתנו, לפני שילדנו...
אז חיכיתי כבר לערב הלא ספונטני אבל המיוחד הזה
שאוכל להיות אני של פעם, ואולי לדבר על דברים של פעם
(הייתי רושמת דוגמאות אבל אני לא ממש זוכרת על מה היינו מדברות...)
אז איפה עצרנו?
כן, אני סיימתי את הבורקס...
כולן צחקו עליי שאני שוב בולסת והאם במקרה צחצחתי שיניים במברשת של בעלי ונכנסתי עוד פעם להריון
אמרתי שהפעם, באמת באמת, לא. ואני דווקא רוצה מאד לנוח קצת...
ואז התחילה תופעה מאד נדירה ומוזרה
אחת אחרי השנייה, ארבע בנות הרימו את החולצה והראו את הבטן
זה אולי היה נורמלי אם היינו בחנות לבגדי נשים
או בחוף הים
אבל בימינו ההקשר היה ברור -
כולן, כן כן - כולן בהריון!!! ביחד!!!
פתאום החדר התמלא שוב בדיבורי שבועות - שבוע 11, שבוע 10, שבוע 6 ואפילו שבוע 2 (היא לא התאפקה...) ואני שממש רציתי לנוח הרגשתי פתאום את הגעגוע העז הזה -
להרגשה שיש לי חיים חדשים בבטן. להתמלאות של השדיים. לתינוק "טרי" שרק נולד ותמיד צמוד צמוד אליי...
את השעות שאחריי העברנו (איך לא) בשיחות על הריון, בחילות, לידות, ילדים
בין בורקס לעוגה, בין צחוק לחיבוקי שמחה גדולים
רצו שם כמה פיהוקים שרק נשים בשליש הראשון להריון מרשות לעצמן לפהק
בדרך חזרה הביתה התקשרתי לבעלי
הוא היה מנומנם ולא כל כך הבין איך ומה פתאום אני אומרת:
אתה זוכר שאמרת לי לא מזמן שאתה "בשוונג" ודווקא בא לך עוד ילד?...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה