כן כן, זה מאחורינו. ואפילו היה כיף מאד.
ובבוקר שאחרי, הגיע הזמן להבין - מה אוכלים בחג הזה?
יש לי הרגשה שלא משנה כמה "מצברייט" או מצה עם קוטג' אני אוכל - אני עדיין אשאר רעבה.
ופתאום אני נזכרת כמה בעלי היה עצבני ורעב בפסח שעבר (הוא מכור לבצקים) ומתחילה לחשוב על פתרונות...
אז הנה מתכון קליל - עוגת מצות נוסח אבא שלי
(וכן, זה הדבר היחידי שהוא יודע להכין...)
אפשר להכין את העוגה יחד עם הילדים, זו עוגה שקל להכין אותה
(אחרת סבא מיקי לא היה אפילו מנסה) והיא בהחלט פתרון הולם לחג הפסח:
החומרים:
מצות
יין אדום מתוק או חלב וקוניאק (אפשר גם רק חלב)
1 אינסטנט שוקולד כשר לפסח
1 שמנת מתוקה
2 כוסות חלב
תבנית בגודל של מצה שלמה
אופן ההכנה:
1. מקציפים אינסטנט שוקולד + שמנת + חלב לקרם.
2. טובלים מצה ביין או בחלב וקוניאק.
3. מניחים מצה, מורחים שכבת קרם וכך עד שנגמר הקרם.
השכבה העליונה חייבת להיות קרם.
4. צריך לצנן במקרר כ-6 שעות לפני ההגשה כדי שזה יהיה "כמו שצריך".
רצוי להשאיר לילה ולאכול למחרת
ויש עוד כמה מתכונים נפלאים באתר שלנו, של מועדון אמא.
איך עבר עליכם הסדר? היה בסדר?
השנה סוף סוף הילדות שלי קצת גדלו ויכלתי ממש ליהנות מהארוחה והחברה.
כשהילדות שלי היו קטנטנות הן היו תמיד רעבות בדיוק כשהתיישבנו לאכול, בוכות כשסוף סוף רציתי לספר סיפור (שבד"כ קשור למשהו נפלא שקרה לי איתן), ועייפות מאד כשכבר התייאשתי והושבתי אותן עליי בשולחן.
אבל, הפלא ופלא - הן גדלו ויש להן כבר סדר משלהן בחיים. וגם כשממש בא לי שהן יישבו עליי בשולחן, הן בדיוק משחקות ב"אנחנו הולכות למסיבה" או ב"אנחנו מסדרות רכבת מהנעליים של סבתא" או כל עניין אחר בעולם שהוא מרתק יותר מאיתנו, המבוגרים.
אז הפעם - הילדות התנהגו בסדר, לא רבו עם האחיין המהמם שלי, לא התלוננו יותר מדי, אכלו ואפילו הקשיבו חלק מהזמן.
השנה, כשרוב הילדים במשפחה קצת יותר גדולים (שנתיים, שלוש וחצי, ארבע וחצי...) החלטנו לערב אותם בסדר ולנסות לקיים את מצוות "והיגדת לבנך" בכיף.
אני נותנת את הקרדיט לאחותי היקרה והנה כמה רעיונות שלה, שיושמו בסדר עצמו ואפשר "להעתיק" אותם לכל יום במהלך החג
רעיונות לשיתוף הילדים בסדר פסח ובימי החג:
1. שולחן החג -
א. תיבת משה לכל ילד - מניחים ליד כל צלחת של ילד תיבת קש קטנה
עם פיסת בד לבנה ובובת תינוק. אפשר להשיג בכל חנות יצירה.
זה מעסיק אותם עד שהעניינים מתחילים לפחות.
ב. סידור ישיבה לפי שמות - ריבוע עם ציור מצה (אפשר לקנות דפים מוכנים
או להדפיס). בצד אחד רושמים את השם ובצד השני ברכה לחג שמח.
אחותי (המופלאה) הפליאה ורשמה בצד השני:
"יציאת מצרים היא בכל אדם ובכל זמן, בכל שנה ושנה, וגם בכל יום ויום יש בו
בחינת פסח ויציאת מצרים".
ציטוט של רבי נחמן מברסלב, אוקראינה, המאה ה-18.
2. משחק חידות -
הבאנו אגוזים גדולים ויפים והסברנו בתחילת הסדר שכל כמה זמן תישאל חידה. מי שיענה נכון יקבל אגוז, ומי שיצבור הכי הרבה אגוזים יקבל מתנה קטנה.
החידות חולקו לילדים ולמבוגרים וכללו מושגים מהחג כמו:
א. אופים אותי מהר, אני דקה ואינני עשויה מקמח רגיל (מצה)
ב. מחביאים אותי בליל הסדר, ומי שמוצא אותי - יקבל מתנה (אפיקומן)
ג. אני אחות אוהבת ומסורה, השגחתי על אחי הקטן כשהוא שט בתיבה (מרים)
ד. אני מלך רע ואכזר, בני ישראל היו עבדיי (פרעה מלך מצרים)
ה. בעזרת מטה, משה חצה אותי לשניים וכך עזרתי להציל את בני ישראל ממצרים (ים סוף)
3. חולצות מצחיקות -
אצלנו במשפחה יש חלוקה קבועה בין ארבעת הבנים עליהם דיברה התורה. סבי ז"ל גילם את הרשע והתפקיד הועבר לדודה שלי, סבתי היא התם, אמי החכם והקטן בילדים הוא שאינו יודע לשאול.
לקראת הקריאה על ארבעת הבנים חילקנו חולצות מעשה ידינו שכללו כתוביות שונות:
"האפיקומן אצלו!" (עם חץ מפליל)
"אני חכם/רשע/תם/שאינו יודע לשאול" (והתשובה הנכונה מסומנת בעיגול)
"כשרה לפסח"
"אם תרצי, אין זו הגדה"
ניתן להכין לבד את החולצות והכי פשוט לרכוש ב Lupa שיצאו עם ליין חולצות מצחיקות ביותר.
4. מנחשים את עשר המכות-
כל מי שיודע לקרוא ורצה, קיבל פתק עם אחת המכות רשומות עליו.
על כל אחד היה להציג בפנטומימה את המכה שלו והילדים ניחשו וקיבלו אגוז על כל ניחוש.
כמובן שאם הילדים התקשו, נחלצנו לעזרתם.
כדאי לרשום על כל מכה את המשמעות שלה גם למבוגרים (שלא בטוחים תמיד מהו דבר, שחין וערוב...)
5. שרים דיינו וסוגרים חשבונות משפחתיים -
משחק הצלפה בבצלים ירוקים:
כן, זה נשמע קצת הזוי אבל כשמגיעים ל"דיינו", מחלקים לכל היושבים בצל ירוק או כרישה ומהפזמון השני מצליפים זה בזה בירקות.
יש לזה גם כמובן סיבה טובה, כשאנו יושבים מול שולחן ועליו כל טוב ומסתכלים על יציאת מצרים ממרחק אלפי שנים, קל לנו לשיר דיינו ולהודות על כל שלב בתהליך. אבל בני ישראל גילו כפיות טובה בעת היותם במדבר והתלוננו בעת הרעב והמחסור כי במצרים היה להם דגים, קישואים, אבטיחים, בצלים ועוד חינם וכאן נפשם יבשה ורק מן נותר להם. כך או כך, זה מאד מוצלח ומרגש וכולם מתעוררים בשלב זה.
ולסיכום, הסיפור שהכי אהבתי, אותו הקריאה אחותי והוא שייך לאיזידור ראבי, פיזיקאי יהודי זוכה פרס נובל.
וכך הוא סיפר:
אמא שלי הפכה אותי למדען בלי שהתכוונה לכך בכלל.
כל האמהות היהודיות בברוקלין נהגו לשאול את הבן שלהן: "נו, למדת משהו בבית הספר היום?"
אבל לא אמא שלי!
היא תמיד שאלה אותי שאלה אחרת: "איזי, שאלת שאלה טובה היום?".
ההבדל הזה הוא שהפך אותי למדען (ולימים לזוכה פרס נובל).
ובנימה אופטימית זו,
שיהיה המשך חג שמח!
רוני ברון
ובבוקר שאחרי, הגיע הזמן להבין - מה אוכלים בחג הזה?
יש לי הרגשה שלא משנה כמה "מצברייט" או מצה עם קוטג' אני אוכל - אני עדיין אשאר רעבה.
ופתאום אני נזכרת כמה בעלי היה עצבני ורעב בפסח שעבר (הוא מכור לבצקים) ומתחילה לחשוב על פתרונות...
אז הנה מתכון קליל - עוגת מצות נוסח אבא שלי
(וכן, זה הדבר היחידי שהוא יודע להכין...)
אפשר להכין את העוגה יחד עם הילדים, זו עוגה שקל להכין אותה
(אחרת סבא מיקי לא היה אפילו מנסה) והיא בהחלט פתרון הולם לחג הפסח:
החומרים:
מצות
יין אדום מתוק או חלב וקוניאק (אפשר גם רק חלב)
1 אינסטנט שוקולד כשר לפסח
1 שמנת מתוקה
2 כוסות חלב
תבנית בגודל של מצה שלמה
אופן ההכנה:
1. מקציפים אינסטנט שוקולד + שמנת + חלב לקרם.
2. טובלים מצה ביין או בחלב וקוניאק.
3. מניחים מצה, מורחים שכבת קרם וכך עד שנגמר הקרם.
השכבה העליונה חייבת להיות קרם.
4. צריך לצנן במקרר כ-6 שעות לפני ההגשה כדי שזה יהיה "כמו שצריך".
רצוי להשאיר לילה ולאכול למחרת
ויש עוד כמה מתכונים נפלאים באתר שלנו, של מועדון אמא.
איך עבר עליכם הסדר? היה בסדר?
השנה סוף סוף הילדות שלי קצת גדלו ויכלתי ממש ליהנות מהארוחה והחברה.
כשהילדות שלי היו קטנטנות הן היו תמיד רעבות בדיוק כשהתיישבנו לאכול, בוכות כשסוף סוף רציתי לספר סיפור (שבד"כ קשור למשהו נפלא שקרה לי איתן), ועייפות מאד כשכבר התייאשתי והושבתי אותן עליי בשולחן.
אבל, הפלא ופלא - הן גדלו ויש להן כבר סדר משלהן בחיים. וגם כשממש בא לי שהן יישבו עליי בשולחן, הן בדיוק משחקות ב"אנחנו הולכות למסיבה" או ב"אנחנו מסדרות רכבת מהנעליים של סבתא" או כל עניין אחר בעולם שהוא מרתק יותר מאיתנו, המבוגרים.
אז הפעם - הילדות התנהגו בסדר, לא רבו עם האחיין המהמם שלי, לא התלוננו יותר מדי, אכלו ואפילו הקשיבו חלק מהזמן.
השנה, כשרוב הילדים במשפחה קצת יותר גדולים (שנתיים, שלוש וחצי, ארבע וחצי...) החלטנו לערב אותם בסדר ולנסות לקיים את מצוות "והיגדת לבנך" בכיף.
אני נותנת את הקרדיט לאחותי היקרה והנה כמה רעיונות שלה, שיושמו בסדר עצמו ואפשר "להעתיק" אותם לכל יום במהלך החג
רעיונות לשיתוף הילדים בסדר פסח ובימי החג:
1. שולחן החג -
א. תיבת משה לכל ילד - מניחים ליד כל צלחת של ילד תיבת קש קטנה
עם פיסת בד לבנה ובובת תינוק. אפשר להשיג בכל חנות יצירה.
זה מעסיק אותם עד שהעניינים מתחילים לפחות.
ב. סידור ישיבה לפי שמות - ריבוע עם ציור מצה (אפשר לקנות דפים מוכנים
או להדפיס). בצד אחד רושמים את השם ובצד השני ברכה לחג שמח.
אחותי (המופלאה) הפליאה ורשמה בצד השני:
"יציאת מצרים היא בכל אדם ובכל זמן, בכל שנה ושנה, וגם בכל יום ויום יש בו
בחינת פסח ויציאת מצרים".
ציטוט של רבי נחמן מברסלב, אוקראינה, המאה ה-18.
2. משחק חידות -
הבאנו אגוזים גדולים ויפים והסברנו בתחילת הסדר שכל כמה זמן תישאל חידה. מי שיענה נכון יקבל אגוז, ומי שיצבור הכי הרבה אגוזים יקבל מתנה קטנה.
החידות חולקו לילדים ולמבוגרים וכללו מושגים מהחג כמו:
א. אופים אותי מהר, אני דקה ואינני עשויה מקמח רגיל (מצה)
ב. מחביאים אותי בליל הסדר, ומי שמוצא אותי - יקבל מתנה (אפיקומן)
ג. אני אחות אוהבת ומסורה, השגחתי על אחי הקטן כשהוא שט בתיבה (מרים)
ד. אני מלך רע ואכזר, בני ישראל היו עבדיי (פרעה מלך מצרים)
ה. בעזרת מטה, משה חצה אותי לשניים וכך עזרתי להציל את בני ישראל ממצרים (ים סוף)
3. חולצות מצחיקות -
אצלנו במשפחה יש חלוקה קבועה בין ארבעת הבנים עליהם דיברה התורה. סבי ז"ל גילם את הרשע והתפקיד הועבר לדודה שלי, סבתי היא התם, אמי החכם והקטן בילדים הוא שאינו יודע לשאול.
לקראת הקריאה על ארבעת הבנים חילקנו חולצות מעשה ידינו שכללו כתוביות שונות:
"האפיקומן אצלו!" (עם חץ מפליל)
"אני חכם/רשע/תם/שאינו יודע לשאול" (והתשובה הנכונה מסומנת בעיגול)
"כשרה לפסח"
"אם תרצי, אין זו הגדה"
ניתן להכין לבד את החולצות והכי פשוט לרכוש ב Lupa שיצאו עם ליין חולצות מצחיקות ביותר.
4. מנחשים את עשר המכות-
כל מי שיודע לקרוא ורצה, קיבל פתק עם אחת המכות רשומות עליו.
על כל אחד היה להציג בפנטומימה את המכה שלו והילדים ניחשו וקיבלו אגוז על כל ניחוש.
כמובן שאם הילדים התקשו, נחלצנו לעזרתם.
כדאי לרשום על כל מכה את המשמעות שלה גם למבוגרים (שלא בטוחים תמיד מהו דבר, שחין וערוב...)
5. שרים דיינו וסוגרים חשבונות משפחתיים -
משחק הצלפה בבצלים ירוקים:
כן, זה נשמע קצת הזוי אבל כשמגיעים ל"דיינו", מחלקים לכל היושבים בצל ירוק או כרישה ומהפזמון השני מצליפים זה בזה בירקות.
יש לזה גם כמובן סיבה טובה, כשאנו יושבים מול שולחן ועליו כל טוב ומסתכלים על יציאת מצרים ממרחק אלפי שנים, קל לנו לשיר דיינו ולהודות על כל שלב בתהליך. אבל בני ישראל גילו כפיות טובה בעת היותם במדבר והתלוננו בעת הרעב והמחסור כי במצרים היה להם דגים, קישואים, אבטיחים, בצלים ועוד חינם וכאן נפשם יבשה ורק מן נותר להם. כך או כך, זה מאד מוצלח ומרגש וכולם מתעוררים בשלב זה.
ולסיכום, הסיפור שהכי אהבתי, אותו הקריאה אחותי והוא שייך לאיזידור ראבי, פיזיקאי יהודי זוכה פרס נובל.
וכך הוא סיפר:
אמא שלי הפכה אותי למדען בלי שהתכוונה לכך בכלל.
כל האמהות היהודיות בברוקלין נהגו לשאול את הבן שלהן: "נו, למדת משהו בבית הספר היום?"
אבל לא אמא שלי!
היא תמיד שאלה אותי שאלה אחרת: "איזי, שאלת שאלה טובה היום?".
ההבדל הזה הוא שהפך אותי למדען (ולימים לזוכה פרס נובל).
ובנימה אופטימית זו,
שיהיה המשך חג שמח!
רוני ברון
