יום רביעי, 14 באפריל 2010

על כלבים, ילדים ועצמאות...

בכל יום עצמאות, ברגע שמתחילים זיקוקים, הכלבה שלי נכנסת לפניקה. מדובר בחרדה שמלווה בהתרוצצויות חסרות פשר סביב הבית, בכל הבית, מתחת לכל חפץ אפשרי ולא משנה מה אגיד לה, באיזה חטיף אנסה לפתות אותה - היא פשוט מפחדת.

לפני שהיינו הורים... ממש בגלגול שעבר... הבאנו הביתה את הכלבה שלנו, לונה.
כמעט כמו שלא שוכחים את הרגע בו מגלים על היריון חדש, ככה אזכור תמיד את השיחה בה אחותי התקשרה ושאלה:
מצאנו כלבה, בחניון במושב, נטושה, מתוקה, חברותית, רוצים?!
וככה הגיעה לונה. מלאת פרעושים וקרציות. חסרת נימוסים והליכות. מעורבת (לדעתי מסוג זאב עם כבש), מתוקה, שובבה וטובת לב. במשך שנים חינכתי אותה להבין עברית, לא לקפוץ (זה לא עזר), לא לאכול זבל בחוץ (גם לא עזר), לתת יד, להתגלגל ועוד מיני המצאות. משך שנים היא ישנה צמוד למיטתנו והייתה מלכת הבית.
ממש כמו תינוקת.

היא אכלה איתי אקסטרות בתקופה בה הייתי בהריון, נרדמה איתי על הספה עוד לפני שמונה בערב ו...
כשהגיעו הצירים, ועוד הייתי בבית, לונה נצמדה אליי בכל ציר ושמרה עליי. תחבה את האף המתוק שלה בצוואר שלי וספרה איתי את השניות עד שירד הכאב. בכל הפסקה של ציר היא התרחקה ונתנה לי לנוח. אני לא יודעת איך היא ידעה, אולי היא הייתה דולה בגלגול קודם.. אולי באמת, כלבים הם החברים הכי טובים של בני האדם.

ואז נולדה התינוקת הראשונה שלנו.
ואיתה הסטריליזציה, החרדות שמשהו יקרה לאוצר הרך הזה, וההתעסקות פול טיים בלהיות אמא.
אני חייבת להתוודות שלונה נדחקה לפינה או כמו שבעלי אומר: ירדה מכס המלכות. נסיכה חדשה הגיעה ואיימה לתפוס את מקומה.
ולונה קיבלה את זה באצילות, פינתה מקום, לא נכנסה לחדר הילדים, הסתכלה כמו מבינה שיש פחות זמן, ופחות ליטופים וכמו הכלבה טובת הלב שהייתה תמיד, אפילו לא עשתה לי רגשות אשמה אלא המשיכה לקשקש בזנב ולקפוץ בשמחה בכל פעם שהגענו הביתה או התייחסנו אליה.
לא ניפול לדרמה מיותרת, אחרי הכל, בתקופה שהגיעה התינוקת הראשונה,
גם בעלי קצת ירד מכס המלכות... וייאמר לזכותו שגם הוא לא ניסה ליצור אצלי רגשות אשמה... אבל בכל זאת, מעת לעת, כשאני חושבת על הרעת התנאים שהיא ספגה, אני מרגישה כל כך רע...

אז לונה היקרה שלי, לכבוד יום העצמאות, הרשי לי לבקש ממך סליחה. ולהגיד לך תודה.
היום כשהילדות שלי כמעט בגובה שלך, והן כבר משחקות איתך ומלטפות אותך, קצת ממלאות את מקומי,

אני מקווה שאת חוזרת להרגיש את תחושת המלכות המגיעה לך.

ולכל בעלי ואוהבי בעלי החיים שביניכם -
אתי אלטמן, המייסדת של עמותת "תנו לחיות לחיות" כתבה לנו טור אישי שמציע כיצד להרגיע את בעלי החיים בהמולת יום העצמאות. לקריאת הטור המקסים והיעיל שלה לחצי כאן: גם לכלבים וחתולים מגיע לחגוג עצמאות

אז...
שיהיה יום עצמאות שמח!

רוני ברון - מועדון אמא

תגובה 1:

אורנה אמר/ה...

בא לי לאמץ כלב