אתמול היה הגמר של האח הגדול. לאלו שעקבו באדיקות ולאלו שלא - מבחינתי כולכם בסדר..
אני עקבתי בערך מאמצע התוכנית. עניין אותי במיוחד ארז, הדוגמן לקוי השמיעה וההשתלבות שלו בבית.
לאט לאט התחלתי להתעניין יותר בשאר הדמויות ובדינמיקה ביניהן.
נכון שזו לא עובדה, ולא המקור...זו סה"כ תוכנית ריאליטי ובאמת בחירה של כל אחד אם לצפות בה או שלא.
צפיתי בחלק מהפרקים של האח הגדול. ונהניתי. אני לא מתביישת בזה...
סיבה נוספת שעקבתי במיוחד אחרי ארז היא העובדה שאחי לקוי שמיעה. התפעלתי מאד לראות את היכולות המילוליות והחברתיות של ארז והערכתי את התהליך שהוא עבר.
בפרק שהוא הודח אפילו הצטערתי שאני לא מאילו "שמסמסים". לדעתי הגיע לו.
אביב סביון
בכל מקרה, אין בכוונתי לפאר או לנתח את התוכנית עצמה (למרות שאני לא מתאפקת וחייבת לומר ששמחתי מאד שאלירז שדה לקח את הגמר... ובגמר כבר לא היססתי והצבעתי 5 הצבעות לפחות בעצמי...)
רציתי לדבר דווקא על היום שאחרי, בעיתון ידיעות אחרונות.
קראתי את הביקורת של גפי אמיר על גמר האח הגדול. לפעמים נדמה שאנשים חייבים להגיד משהו מעליב כדי שהדעה שלהם תיחשב, שתהיה מעניינת.
בביקורת יש ביקורת על הקונצנזוס שנוצר.
כשאני מסתכלת על ארז ופותנה, שלוהקו כנראה כדי לייצג מגזר, שיחקו אותה בגדול. כשייכים לקבוצה שנויה במחלוקת, שלא בהכרח מתקבלת כקונצנזוס - הם הפכו עצמם לקונצנזוס. והגיעו למצב ששפטו אותם כחלק מקבוצת הקונצנזוס. וזה הישג עבורם ועבור כל הצופים.
וכך נרשם על ארז: "מכל אוכלוסיית כבדי השמיעה בישראל הצליחו איכשהו למצוא את החירש שהוא גם אהבל".
מבחינתי, ארז, "האהבל" שהצליח ללמוד את שפת הקודש שקשה ללמידה גם לשומעים רבים, מבלי לשמוע מילה,
ארז, "האהבל" שהצליח להשתלב בחברה של שומעים, ולהקשיב להם, לריב, לבכות וללמוד מחברים,
ארז הזה, שהגיע לייצג את אוכלוסיית כבדי השמיעה (דרך אגב, המילה "חירשים" כבר לא מקובלת ממזמן) - מבחינתי הוא מנצח, עבורי הוא סיפור הצלחה.
ועם כל הכבוד לגפי אמיר, ויש כבוד, אני לא חושבת שמותר לאדם לבחור במילים כה רדודות
גם אם פרנסתו היא העברת ביקורת על אחרים. כך לא הופכים סיפור להצלחה.
יש ביקורת שמכבדת את בעליה
ויש ביקורת שמשאירה רושם של אוצר מילים דל וניסיון עלוב ליצור טקסט שהוא "אקסייט".
אז עד לריאליטי הבא, כשאבק הכוכבים מנצנץ על שיערם של המשתתפים
שרובם אולי ייעלמו וחלקם יצליחו להתברג כך או אחרת בתקשורת
שיהיה סופשבוע בו נסתכל על הטוב, ונתייחס אחד לשני בכבוד
גם אם השני הוא לקוי שמיעה, או ערבי, או הומו, או נער פרברים, או פשוט בלונדינית מלאת חן ונעורים.
אני עקבתי בערך מאמצע התוכנית. עניין אותי במיוחד ארז, הדוגמן לקוי השמיעה וההשתלבות שלו בבית.
לאט לאט התחלתי להתעניין יותר בשאר הדמויות ובדינמיקה ביניהן.
נכון שזו לא עובדה, ולא המקור...זו סה"כ תוכנית ריאליטי ובאמת בחירה של כל אחד אם לצפות בה או שלא.
צפיתי בחלק מהפרקים של האח הגדול. ונהניתי. אני לא מתביישת בזה...
סיבה נוספת שעקבתי במיוחד אחרי ארז היא העובדה שאחי לקוי שמיעה. התפעלתי מאד לראות את היכולות המילוליות והחברתיות של ארז והערכתי את התהליך שהוא עבר.
בפרק שהוא הודח אפילו הצטערתי שאני לא מאילו "שמסמסים". לדעתי הגיע לו.
בכל מקרה, אין בכוונתי לפאר או לנתח את התוכנית עצמה (למרות שאני לא מתאפקת וחייבת לומר ששמחתי מאד שאלירז שדה לקח את הגמר... ובגמר כבר לא היססתי והצבעתי 5 הצבעות לפחות בעצמי...)
רציתי לדבר דווקא על היום שאחרי, בעיתון ידיעות אחרונות.
קראתי את הביקורת של גפי אמיר על גמר האח הגדול. לפעמים נדמה שאנשים חייבים להגיד משהו מעליב כדי שהדעה שלהם תיחשב, שתהיה מעניינת.
בביקורת יש ביקורת על הקונצנזוס שנוצר.
כשאני מסתכלת על ארז ופותנה, שלוהקו כנראה כדי לייצג מגזר, שיחקו אותה בגדול. כשייכים לקבוצה שנויה במחלוקת, שלא בהכרח מתקבלת כקונצנזוס - הם הפכו עצמם לקונצנזוס. והגיעו למצב ששפטו אותם כחלק מקבוצת הקונצנזוס. וזה הישג עבורם ועבור כל הצופים.
וכך נרשם על ארז: "מכל אוכלוסיית כבדי השמיעה בישראל הצליחו איכשהו למצוא את החירש שהוא גם אהבל".
מבחינתי, ארז, "האהבל" שהצליח ללמוד את שפת הקודש שקשה ללמידה גם לשומעים רבים, מבלי לשמוע מילה,
ארז, "האהבל" שהצליח להשתלב בחברה של שומעים, ולהקשיב להם, לריב, לבכות וללמוד מחברים,
ארז הזה, שהגיע לייצג את אוכלוסיית כבדי השמיעה (דרך אגב, המילה "חירשים" כבר לא מקובלת ממזמן) - מבחינתי הוא מנצח, עבורי הוא סיפור הצלחה.
ועם כל הכבוד לגפי אמיר, ויש כבוד, אני לא חושבת שמותר לאדם לבחור במילים כה רדודות
גם אם פרנסתו היא העברת ביקורת על אחרים. כך לא הופכים סיפור להצלחה.
יש ביקורת שמכבדת את בעליה
ויש ביקורת שמשאירה רושם של אוצר מילים דל וניסיון עלוב ליצור טקסט שהוא "אקסייט".
אז עד לריאליטי הבא, כשאבק הכוכבים מנצנץ על שיערם של המשתתפים
שרובם אולי ייעלמו וחלקם יצליחו להתברג כך או אחרת בתקשורת
שיהיה סופשבוע בו נסתכל על הטוב, ונתייחס אחד לשני בכבוד
גם אם השני הוא לקוי שמיעה, או ערבי, או הומו, או נער פרברים, או פשוט בלונדינית מלאת חן ונעורים.
