לא נרדמתי בלילה... שיחות עם אלוהים והיום שאחרי

לפני כמה ימים נסעתי באוטו עם אפי והיא הייתה חולה. אמרתי לה בצחוק "הלוואי שהייתי גם חולה, זה היה עוזר לי להוריד איזה שני קילו בשבוע...".
באותו הערב היה לי קרוב ל-39 מעלות חום וכאבי גרון מטורפים.
אחרי כמה ימים ולילות של אנטיביוטיקה והזיות זה התחיל לעבור. הגוף עדיין חלש אבל הראש כבר התחיל לחפור.

אתמול בלילה לא נרדמתי.
מחשבות, מחשבות, מחשבות.. ואז הגדולה מתעוררת למים. הקטנה מתעוררת לפיפי. הכלבה נובחת על חתול שמתרוצץ לנו על הגג. בעלי כמובן נחר בשלווה של תינוק אבל אני התהפכתי במיטה.
הדלקתי טלוויזיה והתפללתי שיהיה בדיוק איזה סרט שיסדר לי את המחשבות.
אז אולי זה OLD NEWS וכבר נאמר כל מה שיש להיאמר על "שיחות עם אלוהים" של ניל דונאלד וולש אבל אתמול - הוא הגיע לי בדיוק בזמן.
אני חייבת להסביר כבר כאן, שלא השיחות עם אלוהים עצמן, הן ש"עשו לי את זה".
קצת נמאס לי מסיסמאות גדולות על החיים, ממשפטי מחץ ומצאתי את החלק האחרון של הסרט, "השיחות" עצמן - כחלק הפחות חזק בסרט.
מה שריגש אותי במיוחד היה התיאור של ההומלסים. כל יום כמעט יוצא לנו לראות (ולא להביט) בהומלסים - ברחוב, בצמתי הכבישים, על ספסל בפארק... היכולת להכניס אותנו, להזדהות עם אדם שהוא מלח הארץ, שהגיע לשפל והתגלגל לרחוב. ללא בית ללא משפחה. להבין אותו, לרצות שמי שרואה אותו (בסרט..) יבין אותו ויסתכל עליו. פשוט מדהים.

זה גרם לי לחשוב על כל אותם אנשים, שישנים עכשיו ברחוב. ששותים כי קר להם ורע להם.
יש לי מין הרגל לחשוב על הומלסים כאנשים שבחרו את זה. שיכלו לעשות אחרת ולפעמים אני ממש משכנעת את עצמי שהם רצו את הסיטואציה הזו.
בסרט הוא מוכיח שהאדם באמת בוחר את גורלו ויכול לשנות אותו.
שכל אחד מאיתנו הוא גורם על החיים שלו, ולא תוצאה שלהם.

ולמרות שתמיד ידעתי את זה, אתמול בלילה, כשלא נרדמתי מרוב מחשבות
הייתי צריכה כנראה להיזכר בזה.

אז רציתי להזכיר את גם לעולם :-)
לפעמים אנחנו מסתבכים בסיטואציות, שמתדרדרות כמו ספירלה למטה למטה.
לפעמים אנחנו לא מרוצים מדברים בחיים שלנו וזה בסדר.
לפעמים החיים נראים לנו מאד מאד קשים ומורכבים.

אפשר לבחור לשקוע במחשבות על כל מה שאין, על כל מה שלא הספקנו לעשות היום,
על כל מה שבטח כבר לא נעשה אף פעם, על כל ההחמצות, והטעויות...
לפעמים אנחנו מסתכלים על האנשים שסביבנו ורואים את מה שאין להם והיינו רוצים שיהיה...

אבל אפשר גם לבחור להסתכל על מה שיש לנו. ועל מה שיש לכל מי שסביבנו.
על הטוב. ולהסתכל על הומלס ברחוב או בצומת, ולחשוב שהוא יכל להיות במצב אחר לגמרי ולהאמין שמגיע לו, ושהוא באמת היה צריך להיות במקום אחר.
ולחייך אליו.
ולחייך לכל מי שסביבנו.
ולחייך פנימה, לעצמנו.

וללכת לישון...