שירי דיכאון... לא לצעירים בלבד..

יום חמישי זה יום של אבא. הוא לוקח אותן מהגן. בדרך כלל לים או פארק.
ואני בבית. משלימה שעות עבודה. מחליפה את העוזרת שפיטרתי (או שהיא עזבה לארץ אחרת?).
מנסה להכין ארוחת ערב+צהרים לשישי+לאכול בעצמי.
היום הגעתי הביתה ונשכבתי על הספה.
צפיתי בסדרה הכי הכי מפגרת ומשכיחת מציאות שמצאתי (איך פגשתי את אמא, כבוד)
ופתאום נכנסה תחושה של פעם. לא ידעתי אם אני בהריון או שזה מן דכאון.
ואולי זה דכאון שאני לא בהריון.
ובזמן האחרון אני עייפה, ורעבה...

לא יודעת למה אבל מאז ומעולם - כל בדיקת הריון שעשיתי, גם כשממש רציתי שהתוצאה תהיה שלילית
בתוך תוכי הייתי מאד עצובה ולגלות שאני לא בהריון.

אולי זה משהו בדי.אן.אי שלנו הנשים, אולי זה משהו אישי שלי
אבל אפילו שאני לא ממש מוכנה, ועוד לא ממש קיבלתי אישור רשמי מבעלי לצאצא שלישי,
אפילו שהילדות שלי קטנות והן באו ברצף, אפילו שזה לא זמן טוב בעבודה,
אפילו ואפילו
כשהחיידק הזה נכנס... או יותר נכון כשבא הרצון לאיזה בוטן קטן - לא משנה אף אפילו.
זה מעציב לגלות שלא.

אז נכנסתי לבחינה מעמיקה יותר (או במילים אחרות הרמתי טלפון לחברה שלי)
ואמרתי - לא בא לי לנקות, לא בא לי לסדר, לא בא לי לבשל, לא בא לי לעבוד, לא בא לי כלום.
אני עייפה ורעבה. ואני גם לא בהריון! מה לא בסדר איתי?
וכראוי לחברה טובה, היא אמרה לי משפט קסם (יש לה תכונה כזו) -
"את יודעת שאת מתכננת עוד ילד, נכון?"
"כן"
"אז אין לך מה להיות עצובה. את יודעת שהוא יבוא. עוד שנה, עוד שנה וחצי, זה לא משנה
הוא יבוא. את תהיי שוב בהריון, יהיה לך שוב גוזל קטן. זה בטוח. אז אל תהיי עצובה."
"מאד חשוב לי שאת מדברת בלשון זכר. כי אני מאד רוצה בן קטן", ככה אמרתי בין הדמעות שפרצו.
"אז יהיה לך". ככה היא אמרה. "עוד מעט".
ופתאום שמתי לב שבזמן שאנחנו מדברות אני מסדרת את הבית. וכבר הגעתי לכלים.
סגרנו את השיחה וחשבתי מה היה פעם משפר לי את מצב הרוח?
שמתי אביב גפן בטייפ הנייד של הילדות. "קבעתי עם האושר".
הרצתי כמעט את כל השירים (כי פתאום זה קצת צורח ולא רלוונטי).
והנה השניצלים על המחבת.
והילדות שלי בפארק. או בים. עם בעלי.
שמתי שלמה ארצי.
ויש לי זמן לכתוב בלוג. ואני לא באמת עייפה. וגם עוגת השוקולד שתקעתי קודם קצת סתמה לי את הרעב.
ויש לי חשק לעבוד. ויש לי חברות חכמות. ויהיה בסדר.
ויהיה לי עוד ילד. אולי אפילו שניים. אולי אפילו בנים תאומים.

אביב גפן קצת התבגר. או אולי זו אני.
אבל שלמה ארצי תמיד נשאר רגוע. זה יפה מצדו.

עכשיו הבית מוכן לשישי. אני לא כזו אמא גרועה. יש שניצלים ופסטה.
אני הולכת להחליף מכונה במייבש במכונה במייבש.
ואז אשב לעבוד.

נראה לי שיהיה אחלה סופשבוע.
שבת שלום :-)