חג סוכות. נסענו לכנרת. 3 זוגות, 5 ילדים.
בערב, אחרי שהילדים הלכו לישון... התחלקנו לבנים נגד בנות ושיחקנו "טאבו".
זה משחק בו צריכים חברי הקבוצה לנחש כמה שיותר מילים (מתוך כרטיסיות) בלי להגיד את המילה האסורה.
בקיצור, זה משחק שמצריך יכולת התבטאות גבוהה, אוצר מילים ותקשורת טובה בין חברי הקבוצה.
היינו בטוחות שאנחנו לוקחות את המשחק בענק ומשאירות מאחורינו אבק של מילים ותקשורת נשית עוצמתית...
בסיבוב הראשון של הבנות באמת רצו הרבה מילים, ניחשנו טוב והיה נחמד.
הסיבוב השני היה של הבנים ושם התחילה להתגלות תופעה שגרמה לנו שוק (והרבה צחוק)
נראה שהבנים התקמצנו על מילים, כאילו כל מילה עולה להם בדם.
אבל התדהמה שלנו נבעה מזה שהם - הבינו אחד את השני בצורה כמעט מושלמת ולגמרי הזויה. הם ב-א-מ-ת מתקשרים ככה.
כך למשל ההגדרה למילה "קוף" הייתה: אני...
שני הבנים האחרים מנחשים בצעקה "קוף" וכולם צוהלים ומבסוטים, שהוא יצא קוף והם ניחשו מילה.
אם אנחנו היינו צריכות להגדיר קוף היינו אומרות: זו חיה שקופצת על עצים, זה החבר הכי טוב של דורה - בוטס וכו' וכו'.
נכון שאצלם זה יותר פשוט?...
אחרי כמה סיבובים במהלכם אנחנו שפכנו מילים כמו מים והם הדגימו טלפתיה מהי,
ציינו בפניהם את הנושא, והדבר המדהים היה שהם היו מופתעים לגמרי. הם אף פעם (כמובן) לא עצרו לחשוב על צורת התקשורת שלהם, הם לא דנו או חפרו בנושא שעות, הם פשוט תיקשרו והבינו אחד את השני.
האם יכול להיות שאנחנו, שחושבות עצמנו מלכות התקשורת, עשירות במילים ודואגות להסביר כל דבר בכמה וכמה משפטים (עד שב-טוח יבינו אותנו), האם יכול להיות שאנחנו טועות?
האם כשאנחנו רואות אותם צופים יחד בכדורגל, בטוחות שהם משתעממים כי הם מחליפים בדיוק 4 מילים במהלך המשחק - האם אנחנו טועות והם בעצם נמצאים בעיצומו של שיח תקשורתי שנון ומלא אהדה אחד לשני? רק בלי מילים??
סיימנו את המשחק בתיקו, ועם מחשבות עמוקות (של הבנות) על כמה בנים ובנות שונים, וכמה אנחנו לא נותנות להם מספיק קרדיט.
מצד שני, אולי הם מבינים באופן טלפתי שאנחנו חושבות שהם נפלאים ואין להם צורך בכל המילים האלו...
שתהיה לכולנו חזרה קלה לשיגרה :-)
בערב, אחרי שהילדים הלכו לישון... התחלקנו לבנים נגד בנות ושיחקנו "טאבו".
זה משחק בו צריכים חברי הקבוצה לנחש כמה שיותר מילים (מתוך כרטיסיות) בלי להגיד את המילה האסורה.
בקיצור, זה משחק שמצריך יכולת התבטאות גבוהה, אוצר מילים ותקשורת טובה בין חברי הקבוצה.
היינו בטוחות שאנחנו לוקחות את המשחק בענק ומשאירות מאחורינו אבק של מילים ותקשורת נשית עוצמתית...
בסיבוב הראשון של הבנות באמת רצו הרבה מילים, ניחשנו טוב והיה נחמד.
הסיבוב השני היה של הבנים ושם התחילה להתגלות תופעה שגרמה לנו שוק (והרבה צחוק)
נראה שהבנים התקמצנו על מילים, כאילו כל מילה עולה להם בדם.
אבל התדהמה שלנו נבעה מזה שהם - הבינו אחד את השני בצורה כמעט מושלמת ולגמרי הזויה. הם ב-א-מ-ת מתקשרים ככה.
כך למשל ההגדרה למילה "קוף" הייתה: אני...
שני הבנים האחרים מנחשים בצעקה "קוף" וכולם צוהלים ומבסוטים, שהוא יצא קוף והם ניחשו מילה.
אם אנחנו היינו צריכות להגדיר קוף היינו אומרות: זו חיה שקופצת על עצים, זה החבר הכי טוב של דורה - בוטס וכו' וכו'.
נכון שאצלם זה יותר פשוט?...
ציינו בפניהם את הנושא, והדבר המדהים היה שהם היו מופתעים לגמרי. הם אף פעם (כמובן) לא עצרו לחשוב על צורת התקשורת שלהם, הם לא דנו או חפרו בנושא שעות, הם פשוט תיקשרו והבינו אחד את השני.
האם יכול להיות שאנחנו, שחושבות עצמנו מלכות התקשורת, עשירות במילים ודואגות להסביר כל דבר בכמה וכמה משפטים (עד שב-טוח יבינו אותנו), האם יכול להיות שאנחנו טועות?
האם כשאנחנו רואות אותם צופים יחד בכדורגל, בטוחות שהם משתעממים כי הם מחליפים בדיוק 4 מילים במהלך המשחק - האם אנחנו טועות והם בעצם נמצאים בעיצומו של שיח תקשורתי שנון ומלא אהדה אחד לשני? רק בלי מילים??
סיימנו את המשחק בתיקו, ועם מחשבות עמוקות (של הבנות) על כמה בנים ובנות שונים, וכמה אנחנו לא נותנות להם מספיק קרדיט.
מצד שני, אולי הם מבינים באופן טלפתי שאנחנו חושבות שהם נפלאים ואין להם צורך בכל המילים האלו...
שתהיה לכולנו חזרה קלה לשיגרה :-)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה