מכירה את השנייה הזו מהרגע שהכנסת את הילד/ה לאוטו וסגרת את הדלת ועד לסיבוב שאת עושה ונכנסת מדלת הנהג?
אני לא רוצה להישמע אמא רעה, אני גם לא אמא מתלוננת בד"כ,
אבל לפעמים, השנייה הזו היא רגע של חסד.
שקט כזה, לבד כזה, רגע שלי עם עצמי. במיוחד אם הן בדיוק צועקות על משהו...הרגע הזה הוא תזכורת בשבילי.
ברגע הזה אני תמיד חושבת שאני חייבת לעשות משהו ממש כייפי עם בעלי או עם חברה טובה.
אז בשבוע שעבר החלטתי שהרגע הזה יהפוך למציאות וביום שישי ביקשנו בנחמדות יתר מהסבתא שהילדות ישנו אצלה. והיא הסכימה.
קבענו עם גיסי וגיסתי (שביקשו בנחמדות יתר מהסבתא השנייה) ויצאנו לבילוי אמיתי, ללא שעת עוצר מוגדרת, בלי המחשבה על מחר בבוקר. טוב, חשבנו על מחר בבוקר אבל על מחר ב-9 בבוקר ולא ב-7...
אכלנו במסעדת שרטוקרי ביפו, והיה מעולה.
הלכנו ברגל בסימטאות יפו, אחרי ארוחה טובה, לכיוון התיאטרון.
בסימטאות המזלות המדהימות והנקיות (!), דמיינו שאנחנו בחו"ל, במקום ממש קסום. זה היה ממש קל כי האזור פשוט יפהפה, רק חסרים ערימות התיירים שבד"כ מאכלסים איזורים כאלו בחו"ל.
הגענו לסמטת מזל דגים - תיאטרון הסמטה ונכנסו. ההרגשה הייתה באמת מחתרתית, קיבלנו את הכרטיסים שהזמנו ועלינו ל"בר הסימטה".
נעמה, גיסתי, שעלתה מארה"ב לא מזמן, לא הבינה איך לא משווקים את יפו מספיק ואיך הרחובות, הסימטאות והברים לא מלאים בהמון אדם.
ואז הגיעה רגע המבחן... האם ההצגה תהיה טובה??
אז תתפלאו – ההצגה – יחסים מסוכנים – הייתה מעולה. מחזה שערורייתי שנכתב ב-1782 וקיבל התאמות לימינו, צוות שחקנים בוגרי בית צבי מעולים וצמאי במה, סיפור חזק, תיאטרון קטן שכל צחוק ודממת מתח נשמעת בו בכפולות של 100 והרגשה של תרבות אמיתית.
אחרי ההצגה המשכנו לג'פה בר, שתינו עוד דרינק וגילינו שאחרי שתים עשרה בלילה ואנחנו עוד בתפקוד, ולא בלחץ. כמעט... שעה אחרי אילצנו את עצמנו לסיים את הבילוי התרבותי והרבע לרווקי וחזרנו הביתה כדי לישון כזוג מן המניין ולפגוש את הילדים לארוחת בוקר של שבת.
בשבוע שעבר, כל פעם שסגרתי את הדלת של האוטו ועשיתי סיבוב לדלת הנהג, הייתה לי חויה טובה להיזכר בה ומחשבות זימה על הפעם הבאה..
ממליצה בחום על כל ההרכב או על חלקים ממנו - לבלות ערב לבד עם בן הזוג, ללכת להצגה באווירה מחתרתית בתיאטרון הסימטה, לקום ב-9 בבוקר :-)
רוני
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה