העולם נחלק לשניים –
אלו שאוהבים ילדים מאז ומתמיד ואלו שלא מתחברים לילדים עד שהם לא הופכים להורים.
לפני שהייתי אמא השתייכתי לקבוצה השנייה. לא הייתי מאלו שרואים תינוק וחייבים להחזיק ולפצוח בגל פוצ'י מוצ'י . מודה.
כשהייתי בהריון הראשון, לא הבנתי באמת מה זה אומר להיות אמא, ולא דמיינתי את גל התחושות שיציף אותי ויהפוך לחלק הכי חזק ומשמעותי בחיי.
חודש וחצי לפני שנולדה בתי הבכורה, נולדה לחברה שלי תינוקת - דריה.
כיוון שאני וחברתי היינו בהריון באותו הזמן בילינו המון יחד, וכשדריה הקטנה נולדה, זכיתי לבלות אותה די הרבה.
כשהיא גיהקה נלחצתי, כשהיא חייכה נמסתי, כשהיא הסתכלה עליי הרגשתי לראשונה משהו שלא הרגשתי מעולם.
האם לכל אחד יש את "התינוק הראשון שלא שלו" שמעורר בו את התחושה האימהית/ההורית הזו?
התינוק הראשון שמלמד אותו מה זה לאהוב ולדאוג
התינוק הראשון שמרגיע אותו – כן, אתה תהיה הורה טוב. יש בך את האהבה הזו.
אני לא יודעת אם לכל אחד יש את התינוק/ת הזה, אבל אני הרווחתי ויש לי את דריה.
השבוע דריה חוגגת 4.
היא ילדה ג'ינג'ית חכמה ושובבה וגם מהממת ביופייה.
מאז שהיא נולדה הפכתי אמא לשתי בנות. והן ממלאות את ליבי באהבה ובאושר.
אבל יש לי פינה חמה בלב, תמיד, לתינוקת הראשונה שלי – דריה.
מזל טוב אהובתי.
אם יש לכם גם "תינוק ראשון שלא שלכם"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה